BG Image
יק"א מקדמת, מזה 120 שנים, את החינוך החקלאות והתיירות בגליל, בנגב ובערבה.

שפות

basic page view

אודות יק"א

ארגנטינה וברזיל

מפעלה החשוב ביותר של יק"א היה בארגנטינה. שם רכשה יותר משישה מיליון דונם באזורים שונים של המדינה והקימה לפני מלחמת העולם הראשונה מספר יישובים חקלאיים וביניהם היישוב במוייזסוויל ויישובים במחוזות סאנטה-פה, אנטרה ריוס, לה פאמפה ובואנוס-איירס. האוכלוסייה היהודית ביישובים אלה הלכה וגדלה בעקבות זרם הגירה שיטתי ומתוכנן, ולאחר שנפתרו הבעיות הראשוניות, מנתה - בשיא פריחתה - יותר מעשרים אלף משפחות. אולם רבים מן המתיישבים לא ראו את ייעודם בחקלאות, ועל-כן נמשכו לערים (אם כי לא ביחס העולה על זה של שכניהם הלא-יהודים). אלה מהם, וביניהם בנים ובני-בנים, אשר המשיכו לעבוד את האדמה, רכשו בעלות מלאה על משקיהם והשיגו מידה של עצמאות ורווחה כלכלית. יק"א הקימה את המשקים, בנתה את הבתים, סיפקה למתיישבים ציוד ובעלי-חיים, אשראי, פיקוח וסיוע טכניים, דאגה לבתי-ספר ולחינוך דתי, וייסדה ספריות ושירותים רפואיים. יק"א אף סייעה להקמתם של מוסדות-תרבות, משימה עצומה שדרשה ארגון מנהלי מעולה. בעקבות מתיישבים אלה, נמשכו לארגנטינה מהגרים יהודים רבים אחרים, שהקימו שם את הבסיס לקהילה היהודית.

ברזיל הייתה אחת מאותן ארצות שאליהן הפנתה יק"א מהגרים יהודים וסייעה להם להתיישב ולעבוד את האדמה. היא הקימה שם מרכזי-קליטה, סייעה להקמת ארגונים קהילתיים, ייסדה מוסדות חינוך, תרבות ודת ולקחה חלק נכבד בעיצובה של הקהילה היהודית.

אולם, על אף המאמצים, לא הצליחה ההתיישבות בברזיל כמו זו שבארגנטינה. החל משנת 1955 פתחה ממשלת ברזיל את שערי המדינה לפני מספר ניכר של מהגרים יהודים ממצרים, הונגריה ופולין.

כיוון שחסרו מועמדים מתאימים להתיישבות חקלאית, הקימה יק"א, יחד עם "הוועד האמריקני המאוחד לחלוקת עזרה", מוסדות-אשראי לעידוד שילובם של המהגרים החדשים בחיים הכלכליים של המדינה.