BG Image
יק"א מקדמת, מזה 120 שנים, את החינוך החקלאות והתיירות בגליל, בנגב ובערבה.

שפות

basic page view

אודות יק"א

מידע על הברון הירש

מוריס דה-הירש היה איש-כספים ופילנתרופ ממוצא גרמני.

כמייסדה של "החברה היהודית להתיישבות" (יק"א), היה הנדבן היהודי הראשון שהגה את רעיון היישוב-מחדש של יהודי רוסיה בארצות אחרות. מוצאו ממשפחה ידועה של בנקאי-חצר יהודים. הוא היה יוצא ובא בבתי האצולה האירופית וידידם הקרוב של הנסיך מווילס (לאחר מכן המלך אדוארד השביעי) ושל הארכידוכס רודולף מאוסטריה.

הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי. לאחר שהשלים את לימודיו בבריסל הצטרף לבנק של "בישופסהיים וגולדשמידט". בשנת 1855 נשא לאישה את קלארה, בתו של ראש הבנק, הסנאטור בישופסהיים. לימים שיתפה עצמה במעשי הצדקה הרבים שלו ואף עודדה אותו ותמכה בו. פרט לבנקאות, היו לו גם עסקים משלו, וביניהם יש לציין את סלילתה של "מסילת הברזל המזרחית" בין קונסטנטינופול לאירופה. ממסילת הברזל ומעסקיו בסוכר, בנחושת ובתעשיות אחרות צבר הבארון הון רב.

בשנת 1887, לאחר פטירת בנו-יחידו לוסיין, אמר : "את בני איבדתי, אבל לא את יורשי. האנושות תהיה היורשת שלי".

מאותו יום הקדיש את עיקר מרצו והונו למעשי-צדקה נרחבים. עוד לפני-כן, נתן הבארון דה-הירש את דעתו על מצבם הקשה של היהודים בארצות המזרח והעניק ל"חברת כל ישראל חברים" (כי"ח) מיליון פראנקים (40,000 לירות שטרלינג) - להקמת בתי-ספר במזרח הקרוב.
הבארון העניק סכומים נוספים להקמתם של בתי-ספר מקצועיים, ובסופו של דבר, איחד את תרומותיו השונות ל"כל ישראל חברים" בקרן אחת אשר הניבה פירות נאים מדי שנה בשנה.

בין תרומותיו למטרות יהודיות ולא-יהודיות, יש להזכיר את "מוסד הבארון דה-הירש לחינוך וסעד בגאליציה ובבוקובינה" (1888), את "קרן הבארון דה-הירש בניו-יורק לסיוע למהגרים לארצות-הברית וליישובם" (1891), את "מוסד הבארון דה-הירש במונטריאול" להושטת סיוע דומה גם בקנדה, ואת "החברה היהודית להתיישבות" (יק"א), אשר מטרתה העיקרית היתה לסייע להגירה המונית של יהודים מרוסיה וליישובם במושבות חקלאיות בדרום-אמריקה. ה"אנציקלופדיה בריטניקה" של שנת 1929 מציינת שיק"א היא "כנראה קרן הצדקה הגדולה בתבל". יק"א נוסדה בשנת 1891, לאחר שממשלת הצאר סירבה לקבל מידיו של הבארון 50 מיליון פראנקים (2 מיליון ליש"ט), להקמת רשת של חינוך-יהודי-מודרני, כדי להקל על מצוקתם של היהודים ברוסיה.

הבארון דה-הירש דחה את הגישה המקובלת שהסתפקה במתן נדבות. הוא היה משוכנע שעתידם של היהודים טמון בכך שיינתנו להם האמצעים וההזדמנויות להיעשות לבני-אדם יצרניים, העומדים ברשות עצמם. הוא כתב ב1891- : "אשתדל לבנות להם בית חדש בארצות אחרות, שבהן יוכלו להביא תועלת כאיכרים חופשיים על אדמתם-הם".

בחמש השנים האחרונות לחייו, הקדיש את מירב מאמציו לענייני יק"א ולמשא-ומתן המורכב הקשור בתכניותיו הנרחבות. בשנת 1896, בשומעו על פטירתו של הבארון דה-הירש, אמר עליו הרצל: "מכל היהודים עתירי-הממון הוא היחיד שהיה מוכן לעשות גדולות עבור עניי-עמו". המענקים שהעניק בימי-חייו ובצוואתו, לאחר מותו, מעמידים אותו בשורה הראשונה של הנדבנים היהודים, והוא אולי הגדול מכולם.